לָא תְהוֹן דָמִין לְדִזְרָעוּ חִטִים עַל בְּיָר וְלָא מַשְׁכְּחִין לְמִכְנַשׁ אֱלָהֵין כּוּבִין וּמַעֲלַלְתְּהוֹן לֵית לְהוֹן הֲנָאָה וְתִבָּהֲתוּן בְּעוֹבָדֵיכוֹן בְּמֵיתֵי עֲלֵיכוֹן תְּקוֹף רוּגְזָא דַיָי:
זרעו חטים. ר״ל עוד אשלח בהכשדים חצי רעב וכאשר יזרעו חטים יקצרו קוצים כי תצמיח קוצים:
נחלו. מעקת רעבון נחלו ולא ימצאו רפואה מועלת:
ובושו. אמר הנביא כנגדם ראוי היה לכם שתבושו מתבואתיכם שהדבר נגלה שהם במארה מחרון אף ה׳ ולא במקרה:
נחלו. מל׳ חולי:
יועילו. מל׳ תועלת:
זרעו חטים, הנביאים זרעו חטים ר"ל דברו מוסר ותוכחה שיצמח פרי תבואה, אבל הם לא השרישו הקוצים והתאות מלבם וצמחו הקוצים (ע"ד מ"ש למעלה ד', נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים) נחלו, אח"כ בא עליהם חולי ויסורין להשיבם לה' ע"י יסורין, וגם בזה לא יועילו, ולכן בשו מתבואתיכם, שנהפכו לקוצים (זה נגד קוצים קצרו), ובושו מחרון אף ה' להכפיל יסוריהם (וזה נגד נחלו לא יועילו):
