אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַיְתִי עָקָא עַל עַמָא הָדֵין וּכְמָה דְשָׁרָן אַבְנָא בְקִלְעָא כֵּן אֱבַדַר יַת יַתְבֵי אַרְעָא בְּזִמְנָא הָדָא וְאָעֵיק לְהוֹן בְדִיל דִיקַבְּלוּן פּוּרְעָנוּת חוֹבֵיהוֹן:
הנני קולע. ר״ל גם אתם לא תשארו בה כי בפעם הזאת אשליך להלאה מן העיר את יושביה כאדם המשליך אבן בקלע וכאומר אל תחשבו שתתחזקו עתה במשגב העיר כמו מאז כשבא עליכם סנחריב כי בפעם הזאת לא תתחזקו עוד:
והצרותי להם. אביא עליהם צרות למען ימצאו הגמול הראוי:
קולע. ענין השלכת אבן בכלי המיוחד לזה וכן ויקלע ויך את הפלשתי (ש״א יז):
והצרותי. מל׳ צר ונזק:
כי כה אמר ה', מה שבא עליך רעה אינו מן המערכה רק מה', הוא אמר הנני קולע אזרוק אותם בכף הקלע חוץ מגבולם, ושם אציר להם, למען ימצאו את ה' בבקשתם אותו, כמ"ש והפיץ ה' אתכם בעמים וכו' ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת:
