בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּעִדָנָא הַהִיא יִקְטוֹל יְיָ בְּהוֹן כְּמָא דְמִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא חֲרִיפָא בְּסִבְכַיָא וּבְמִגְרַיָא בְּעֶבְרֵי נַהֲרָא בְּמַלְכָּא דְאַתּוּר וְיַת מַלְכָּא וְיַת מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאַף יַת שִׁלְטוֹנֵי כַּחֲדָא יְשֵׁיצֵי:
ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):
ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו׳ והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג:
השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד:
בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור:
את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם:
וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו:
השכירה. מל׳ שכר, או הוא ענין גדלות וחשיבות וכן גם שכיריה בקרבם (ירמיהו מ״ו:כ״א):
תספה. ענין כליון כמו ספו תמו (תהלים עג):
