יְשַׁעְיָהוּ ז׳ · כ׳

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

בְּעִדָנָא הַהִיא יִקְטוֹל יְיָ בְּהוֹן כְּמָא דְמִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא חֲרִיפָא בְּסִבְכַיָא וּבְמִגְרַיָא בְּעֶבְרֵי נַהֲרָא בְּמַלְכָּא דְאַתּוּר וְיַת מַלְכָּא וְיַת מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאַף יַת שִׁלְטוֹנֵי כַּחֲדָא יְשֵׁיצֵי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו׳ והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג:

השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד:

בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור:

את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם:

וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

השכירה. מל׳ שכר, או הוא ענין גדלות וחשיבות וכן גם שכיריה בקרבם (ירמיהו מ״ו:כ״א):

תספה. ענין כליון כמו ספו תמו (תהלים עג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל