בְּעִדָנָא הַהִיא יִקְטוֹל יְיָ בְּהוֹן כְּמָא דְמִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא חֲרִיפָא בְּסִבְכַיָא וּבְמִגְרַיָא בְּעֶבְרֵי נַהֲרָא בְּמַלְכָּא דְאַתּוּר וְיַת מַלְכָּא וְיַת מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאַף יַת שִׁלְטוֹנֵי כַּחֲדָא יְשֵׁיצֵי:
ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):
ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו׳ והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג:
השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד:
בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור:
את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם:
וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו:
השכירה. מל׳ שכר, או הוא ענין גדלות וחשיבות וכן גם שכיריה בקרבם (ירמיהו מ״ו:כ״א):
תספה. ענין כליון כמו ספו תמו (תהלים עג):