לָ֠כֵ֠ן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃

בְּכֵן יִתֵּן יְיָ הוּא לְכוֹן אָתָא הָא עוּלֶמְתָּא מְעַדְיָא וּתְלִיד בַּר וְתִקְרֵי שְׁמֵיהּ עִמָנוּאֵל:

לכן. טעם 'הוא' אע"פ שאתם לא תשאלו האות הוא יתננו לכם, והתימה מהאומרים שעל אלהיהם ידבר, והנה האות נתן לאחז ואותו נולד אחרי שנים רבות, ועוד שאמר כי בטרם ידע הנער טוב ורע תעזב האדמ', והנה היתה ארץ אפרים גם דמשק עזובה בשנת שש לחזקיהו, והכתוב אמר מפני שני מלכיה, ורבים השתבשו ואמרו כי עמנואל הוא חזקיה, וזה לא יתכן שאם אמרנו שזאת הנבואה היתה בתחילת מלכות אחז, הנה כל מלכותו שש עשרה שנה וכאשר מת היה חזקיהו בן חמש ועשרים שנה, ואחרים אמרו שהוא בן אחז, ואחרים אמרו שהוא משל למלכות, ואם כן מה טעם לדעת הנער טוב ורע, ומה טעם למהר שלל לקר' אב ואם (ישעיהו ח' ד'). והישר בעיני שעמנואל הוא בן ישעיהו, גם כן מהר שלל, והעד ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח' ג'), גם כן שאר ישוב. וכל אחד מאלה השלשה בנים נקראו [צ"ל נקרא] לאות מה שעתיד להיות, הנה עמנואל שהשם יעזרם ויהיה עמם בצר' שהם עומדים [בה] בעבור שני המלכים, ומהר שלל שבאה עת גלות שומרון, ושאר ישוב ששארית ישראל יעשו תשובה, והנה העד הנאמן על זה הפי', הנה אנכי והילדים אשר נתן לי (ישעיהו ח' י"ח) כמו הילדים אשר חנן אלהים, (בראשית ל"ג ה'), והמפרשים אותם תלמידים יראוני כמוהו במקרא, גם ישעיהו היה לאות ולמופת על מצרים (ישעיהו כ' ג'), ויאמר הגאון כי האות הוא שיהיה זכר, ולפי דעתי שהאות חמאה ודבש יאכל, כי אין מנהג הילדים שיאכלו בעת לדתם:

וידענו כי הקטן בשנים יקרא נער והנקבה נערה, גם כן עלמה והזכר עלם, והנה יתכן להיותה בתולה או בעולה, כי אין בטעם רק כנגד השנים, ועלם יוכיח והנה ודרך גבר בעלמ' (משלי ל' י"ט) ואיננה בתול' כלל, בעבור שאמר בראש לא ידעתים:

וקראת. העלמה כמו וחטאת עמך (שמות ה' ט"ז):

לכן. הואיל ואין רצונך שיתקדש שם שמים לזה יתן המקום אות מאליו ויתקדש שמו:

העלמה. היא אשת אחז:

הרה. עדיין לא היה נודע אם היא הרה:

וקראת. העלמה עצמה תקרא שמו עמנואל והשם הזה יורה שהאל יהיה עמנו ולא תשלוט בנו יד האויב:

העלמה. כן תקרא הרכה בשנים ואם היא בעולה וכן דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט):