וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִ֠ים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃

וַאֲשַׁוֵי בְהוֹן אָתָא וַאֲשַׁלַח מִנְהוֹן מְשֵׁיזְבִין לְבֵינֵי עַמְמַיָא לִמְדִינַת יַמָא פּוּלָאֵי וְלוּדָאֵי דְנַגְדִין וּמָחָן בְּקַשְׁתָּא לִמְדִינַת תּוּבַל וְיָוָן נַגְוָתָא רְחִיקָן דְלָא שְׁמָעוּ יַת שְׁמַע גְבוּרְתִי וְלָא חֲזוֹ יַת יְקָרִי וְיַחְווּן יַת יְקָרִי בְּעַמְמֵיָא:

ושמתי בהם אות. זה האות לגנאי בחסרון עין, והאות חדוש שלא נראה כמוהו:

וטעם פלטים שימותו רובם, כאשר הוא מפורש בספר יחזקאל (יחזקאל ל"ח, כ"א כ"ב, ל"ט, י"א וכולי) ובספר זכריה (זכריה י"ד י"ב י"ח):

ושמתי בהם אות. בכל הבאים אשים אות וזהו מ״ש ועיניו תמקנה בחוריהן וכו׳ (זכריה י״ד:י״ב):

ושלחתי מהם פליטים. כי רובם ימותו סביב ירושלים ופליטים מהם אשלח לנפשם ללכת אל העכו״ם היושבים בתרשיש וכו׳:

מושכי קשת. המלומדים לירות חיצים בקשת ולפי שהדרך למשוך יתר הקשת למותחו לכן אמר מושכי קשת:

האיים הרחוקים. ואל היושבים בהאיים הרחוקים:

אשר לא שמעו. אשר לא שמעו מעולם שמועת ה׳ ומעולם לא ראו כבוד ה׳:

והגידו. אלה הפליטים אשר בהם האותות יבואו בכל המקומות ההם ויגידו את כבודי בין העכו״ם כי יראו את האותות ההושם בהם:

אות. סימן:

פליטים. ענין שארית כמו אל יהי לה פליטה (שם נ׳) תרשיש וגו׳. שמות ארצות: