יְשַׁעְיָהוּ ס״ה · כ״ה

דֵיבָא וְאִמְרָא יִרְעוּן כַּחֲדָא וְאַרְיָא כְּתוֹרָא יֵיכוּל תִבְנָא וְחִוְיָא עַפְרָא מְזוֹנֵיהּ לָא יִבְאֲשׁוּן וְלָא יְחַבְּלוּן בְּכָל טוּרָא דְקוּדְשִׁי אֲמַר יְיָ:

זאב וגו'. הטעם השלום, ולפי דעת רבים שהשם יסיר תולדת הזאב, והעד כבקר יאכל תבן:

וטעם נחש עפר לחמו, כתולדתו, ולא דבר אחר, והטעם שלא יזיק:

כל אלה הנבואות עתידות בארץ ישראל לבדה כי כתוב כן בכל הר קדשי:

) ירעו כאחד. ולא יטרוף הזאב את הטלה כי אף החיות הטורפות לא יטרפו עוד כמ״ש וגר זאב וכו׳ (לעיל יא):

כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה:

ונחש עפר לחמו. הנה עפר יהיה מאכלו כתולדתו ונטבעו ולא יזיק למי:

לא ירעו. לא יעשו רעה למי ולא ישחיתו את מי:

בכל הר קדשי. הוא ארץ ישראל:

אמר ה׳. כן יאמר ה׳:

ירעו. מל׳ מרעה:

לחמו. מאכל:

ירעו. מלשון רעה: