וְהָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי׃

וִיהֵי שָׁרוֹנָא לְבֵית מֵישְׁרֵי עֶדְרִין דְעָן וּמֵישַׁר עָכוּר לְבֵיתָא רַבָּעָה בַּקְרָן דְתוֹרִין לְעַמִי דִתְבָעוּ דְחַלְתִּי:

והיה. עמק עכור סביב ירושלם, וכתוב את עמק עכור לפת' תקוה (הושע ב' י"ז), ורבים אמרו כטעם עוכר ישראל (מלכים א' י"ח י"ז), ואין צורך:

אשר דרשוני. כי יזכור אשר דרשו זולתי:

והיה השרון. מקום המישור והשמן יהיה לנוה צאן כי שמה ירעו כמאז ולא תהיה שממה כמות שהיתה בזמן הגולה:

ועמק עכור. אף העמקים העכורים והמקולקלים יהיה לרבץ בקר כי שם ירבצו ושם ירעו מרעה שמן:

לעמי. כל הטובה הזו תהיה לעמי אשר דרשוני בהיותם בגולה ולא עזבו את ה׳:

השרון. מקום מישור ושמן כמו הרועים בשרון (דה״א כז) לנוה. ענין מדור:

ועמק עכור. עמק מקולקל וכן ואת עמק עכור לפתח תקוה (הושע ב׳:י״ז):

לרבץ. מלשון רביצה והוא השכיבה לנוח: