אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהֹוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃

לָא יְהֵי רְגַז מִן קֳדָמָךְ יְיָ בָּנָא עַד לַחֲדָא לָא לְעַלְמָא תִדְכַּר חוֹבִי הָא גְלֵי קֳדָמָךְ דְעַמָךְ אֲנַחְנָא כּוּלָנָא:

אל וגו'. כי הרבה קצפת:

עמך. אנחנו היום:

עד מאד. אל תרבה לקצוף:

ואל לעד וכו׳. אל תזכור העון עד עולם:

הן הבט נא. התבונן עתה בנו וראה אשר כולנו המה עמך ומאמינים בך ואין לבב מי פונה מאחריך: