יְשַׁעְיָהוּ ס״ד · ה׳

וַהֲוֵינָא כִמְסָאָב כּוּלָנָא וְכִלְבוּשׁ מְרָחֵק כָּל זַכְוָתָנָא וּנְתַרְנָא כְּמִתַּר טְרַף כּוּלָנָא וּבְחוֹבָנָא כְּרוּחָא אִתְנְטֵילְנָא:

ונהי. ועתה היינו כטמא כולנו:

עדים. כמו יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז), כי בגד השלל הוא מגואל בדמים:

ונבל. להתחבר נו"ן השורש, כי הוא מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'), עם נו"ן סימן המדבר חסר נו"ן השורש, ואפס על משקלו:

ונהי. ועתה בהסתלקם נהיה כולנו כטמא כי אין מי להגן עלינו:

וכבגד עדים וכו׳. כל הצדקות שאנו עושים המה כבגד בלוי וסמרטוטין כי אינם מדעת שלימה רק להתיהר:

ונבל כעלה כולנו. ולכן כמשנו ותש כחנו כעלה הכמושה:

ועוננו. העונות מקטרגים עלינו ונפרעים מאתנו להיות נעים ונדים כרוח הנושא דבר ומנידו:

ונהי. נהיה:

עדים. ענינו מופסד ובלוי ובדרז״ל המשמשת בעדים (נדה ב) ור״ל סמרטוטין:

ונבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):

כעלה. עלי האילן: