וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ׃

וּמֵעַלְמָא לָא שְׁמַעְתְּ אוֹדֶן קַל גְבוּרָן לָא אֲצֵיתַת לְמִלוּל זִיעַ עַיִן לָא חָזַת מָא דַחֲזוֹ עַמָךְ שְׁכִינַת יְקָרָךְ יְיָ אֲרֵי לֵית בַּר מִנָךְ דְאַתְּ עֲתִיד לְמֶעְבַּד לְעַמָךְ צַדִיקַיָא דְמִן עַלְמָא דִמְסַבְּרִין לְפוּרְקָנָךְ:

ומעולם לא שמעו. השומעי', ולא האזינו, גם עין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה למחכה לו, אשר יחכה לו:

ומעולם. מימות עולם לא שמעו הבריות ולא האזינו כדברים האלה:

עין לא ראתה. שום עין לא ראתה אשר אלהים זולתך יעשה כדברים האלה אל מי אשר מחכה לו ומאמין בו:

האזינו. ענין שמיעה והוא מלשון אוזן:

זולתך. בלעדיך:

למחכה. ענין תקוה כמו לכן חכו לי (צפניה ג):