הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהֹוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד׃ {פ}

הַעַל אִלֵין תִּתְחַסָן יְיָ וְאַתְּ יָהֵיב אַרְכָּא לְרַשִׁיעַיָא דִמְשַׁעְבְּדִין בָּנָא עַד עַלְמָא:

העל וגו'. תחשה, כמו ומה תחריש, והטעם לא תמהר להושיענו:

העל אלה. וכי על חורבן אלה הדברים תתאפק ותאמץ לבך לבל יכמרו רחמיך תחשה. וכי תחריש להאומות אשר כל אלה עשו וכי עוד תענה אותנו בידם עד זמן מרובה הלא די במה שעבר:

תתאפק. ענין התחזקות ואמצות הלב:

תחשה. ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג):

ותעננו. מלשון עינוי: