בֵּ֧ית קׇדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכׇל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחׇרְבָּֽה׃

בֵּית קוּדְשָׁנָא וְתוּשְׁבַּחְתָּנָא אֲתַר דִפְלָחוּ קֳדָמָךְ אֲבְהָתָנָא הֲוָה לִיקֵידַת נוּר וְכָל בֵּית רַנְגָנָא הֲוָה לְחָרְבָּא:

בית. הוא בית השם:

אשר הללוך אבותינו. הטעם המשוררים:

ותפארתנו. אשר היינו מתפארים בו:

אשר הללוך. אשר בו הללוך אבותינו לשרפת אש. להיות נשרף באש:

וכל מחמדינו. כל המקומות שהיה לנו נהפך כל אחד להיות חרבה:

הללוך. מלשון הלול ושבח:

מחמדינו. מל׳ חמוד ואהוב:

לחרבה. מל׳ חורבן: