בְּֽכׇל־צָרָתָ֣ם ׀ (לא) [ל֣וֹ] צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כׇּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכָל עִדַן דְחָבוּ קֳדָמוֹהִי לְאַיְתָאָה עֲלֵיהוֹן עָקָא לָא אָעִיק לְהוֹן וּמַלְאַךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָמוֹהִי פְרֵיקִינוּן בְּרַחֲמָתֵהּ וּבִמְחָסֵהּ עֲלֵיהוֹן הָא שֵׁיזְבִינוּן וְנַטְלִינוּן וְסוֹבְרִינוּן כָּל יוֹמֵי עַלְמָא:
לא צר. האמת שהוא בוי"ו, כטעם ותקצר נפשו (שופטים י' ט"ו), דרך משל להבין [השומעים], כאלו גם הוא הוה [צ"ל היה] בצרה על כן מהר להושיעם:
ומלאך פניו הושיעם. וכן כתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ"א י"ט), ואיננו משה כלל:
וינטלם. כמו ונטל החול (משלי כ"ז ג'), והנה הטעם שגאלם ממצרים וינשאם בארצם, על כן אמר כל ימי עולם כל הימים שהיו בארצם:
בכל צרתם. בכל זמן שהיו בצרה היה לו צר:
ומלאך פניו. מלאך המשמש לפניו הושיעם בשליחות המקום:
באהבתו. בעבור אהבתו להם וחמלתו עליהם גאלם מן הצרה הבאה:
וינטלם. סבל משאם לתת די מחסורם כל ימי עולם בכל שני הדורות:
ובחמלתו. מלשון חמלה ורחמנות:
וינטלם. ענין סבל המשא כמו כי נטל עליו (איכה ג) ולתוספות ביאור אמר וינשאם:
