וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃

וּגְלֵי קֳדָמַי וְלֵית גְבַר דְלֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין וִידִיַע קֳדָמַי וְלֵית אֱנַשׁ דִיקוּם וְיִבְעֵי עֲלֵיהוֹן וּפְרַקְתִּינוּן בִּדְרַע תּוּקְפִי וּבְמֵימַר רְעוּתִי סְעַדְתִּינוּן:

ואביט. דרך משל, כי אין צורך לשם:

ואשתומם. כמו וישתומם (ישעיהו נ"ט ט"ז), ושם פירשתיו:

ואביט. הייתי מסתכל אם אמצא עוזר אבל אין עוזר ר״ל הסתכלתי אם יש זכות בישראל שיהיה עוזר וסעד אל הגאולה ולא מצאתי בהם זכות:

ואשתומם. עמדתי בתמהון והתבוננתי אם אמצא בהם זכות להיות סומך את הגאולה ואין סומך וכפל הדבר במ״ש:

ותושע לי זרועי. הזרוע שלי תושע לי ואם אין בהם זכות:

וחמתי. החמה שיש לי על האומות היא תסמוך אותי לגאול את ישראל ולעשות בהם נקם:

ואשתומם. ענין תמהון והתבוננות וכן וישתומם כי אין מפגיע (לעיל כט):