יְשַׁעְיָהוּ ס״ג · ג׳

מבצרה. אמרו רבותינו שתי טעיות עתיד שר של שעיר לטעות כסבור הוא שבצרה היא בצר במדבר שהיתה עיר מקלט, וטועה משום שאין קולטת אלא שוגג והוא הרג את ישראל מזיד, ועוד יש מדרש אגדה על שהספיקה בצרה מלך לשעיר במות מלכה הראשון וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה ובצרה ממואב היא כענין שנא' על קריות ועל בצרה:

הָא כְּבִיעוּט דְמִתְבָּעֵיט בְּמַעְצְרָא כֵּן יִסְגֵי קְטוֹל בְּמַשִׁרְיַת עַמְמַיָא וְלָא יְהֵי לְהוֹן תְּקוֹף קֳדָמַי וְאֶקְטְלִינוּן בְּרוּגְזִי וַאֲדוּשִׁינוּן בְּחַמְתִי וְאֶתְבַּר תַּקִיפֵיהוֹן קֳדָמַי וְכָן חַכִּימֵיהוֹן אֱסַלְעִים:

פורה וגו'. והנה זאת התשובה, הטעם, הריגת אדום והשחתת מלכות תורת':

וטעם לבדי. כי אני גזרתי על אדום כן:

ואדרכם. אף על פי שיראה שהוא לעתיד הוא סימן הזמן העומד:

ויז נצחם. הנה יז כמו ויט משה (שמות ט' כ"ג):

נצחם הוא הדם שבו יחיה האד' נצחו, והוא מגזרת נצח (ישעיהו ל"ד י'):

אגאלתי. האל"ף תחת ה"א הבנין, ולפי דעתי שהיא מלה מורכבת מפועל עבר ועתיד, ופי' אגאלתי כמו טנוף, כמו יגאלוהו חשך וצלמות (איוב ג' ה'):

פורה דרכתי לבדי. כאלו המקום ישיב לומר אני לבדי דרכתי גת הענבים ר״ל לא בזכותם כי אם בצדקתי לבד הרגתי השר להוציא דמו כמו שדורכים בגת להוציא היין:

ומעמים. אין מי מפאת העכו״ם לעמוד עמדי במלחמה כי הרגתי השר של מעלה:

ואדרכם. אם כן אני דורך גם אותם באפי ואני רומס אותם בחמתי:

ויז נצחם. ודמם טפטף על בגדי ולכלכתי כל מלבושי וכ״ז הוא דרך משל מלשון הנוהג בבני אדם:

פורה. הגת תקרא פורה כי שם מפררים הענבים להוציא היין וכן חמשים פורה (חגי ב):

ואדרכם. וארמסם ענינם אחד וכפל הדבר במ״ש:

ויז. מל׳ הזאה וטפטוף נצחם. הוא הדם שהוא כח האדם וחזקו והוא מלשון וגם נצח ישראל (ש״א טו):

אגאלתי. ענין לכלוך כמו לחם מגואל (מלאכי א׳:ז׳) והאל״ף תחת הה״א: