אֲמַר נְבִיָא עֲבָרוּ וְתוּבוּ בְּתַרְעַיָא אַפְנוֹ לֵב עַמָא לְאוֹרַח תַּקְנָא בַּסְרוּ בְּשׂוּרָן טָבָן וְנֶחָמָן לְצַדִיקַיָא דִסְלִיקוּ הִירְהוּר יִצְרָא דְהוּא כְּאֶבֶן תַּקְלָא אֲרִימוּ אָתָא עַל עַמְמַיָא:
עברו וגו'. טעם, להזכיר טוב לארץ, בעבור אבלי ציון שיתענגו בלא פחד, והנה שב לבאר שתהיה יציאת ישראל מגלותם ושובם אל ארצם בכבוד, וכן יאמרו פקידי הגוים. וטעם עברו בשערים להכריז בכל שער ושער לאמר, פנו דרך העם, סקלו אותה מאבן, הרימו נס בעולם:
עברו עברו. הוא מאמר הנביא אל האומות עברו בשערי העיר ללכת השדה ופנו ממכשול את הדרך אשר ילכו בו ישראל לשוב לארצם:
סלו סלו המסילה. הרימו והגביהו את המסלה להשוות הגומות להיות נוח ללכת:
סקלו מאבן. השליכו משם האבנים מהיות נשאר שם אבן מכשול:
הרימו נס. הגביהו למעלה נס לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם:
פנו. מל׳ הפנה והסרה:
סלו. ענין הרמה והגבהה ודוגמתו סלו לרוכב בערבות (תהלים סח):
המסילה. ענין שביל ודרך:
סקלו. הסירו האבנים וכן ויעזקהו ויסקלהו (לעיל ה):
מאבן. מהיות בה אבן וכן וימאסך ממלך (ש״א טו) ור״ל מהיות מלך:
נס. כלונס ארוך ובראשו וילון:
