וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃

וְסַדַר בְּפוּמִי וַאֲמַר הָא שַׁוִיתִי פִּתְגַמֵי נְבוּאָתִי בְּפוּמָךְ וְיַעְדוּן חוֹבָךְ וְחֶטְאָךְ יִתְכַּפְּרוּן:

ויגע וגו'. טעם 'זה', על האש שימצא בלשון זכר:

וסר עונך. הוא עון הדיבור שהוא מדבר התולים כדרך אנשי דורו:

ויגע. השרף נגע הגחלת על פי:

הנה נגע. ר״ל בכוית נגיעת הגחלת קבלת העונש ובזה סר עונך וארז״ל שהעון היה במה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וכו׳ ולא היה ראוי לומר כן על ישראל: