כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃

אֱלָהֵן חוֹבֵיכוֹן הֲווֹ מַפְרְשִׁין בֵּינֵיכוֹן לְבֵין אֱלָהָכוֹן וַחֲטָאֵיכוֹן גְרָמוּ לְסַלָקָא אַפֵּי שְׁכִנְתָּא מִנְכוֹן מִלְקַבָּלָא צְלוֹתְכוֹן:

לבין אלהיכם. למ"ד עם בין, והיא לבד' תספיק, או מלת בין:

הסתירו פני' מכם. כדרך לשון בן אדם שיסתיר פניו ואזניו שלא יראה ולא ישמע:

כי אם. רק העונות שעשיתם הם המבדילים ביניכם לבין אלהיכם ולכן לא יפנה אליכם:

הסתירו. הם גרמו להסתיר פני המקום מכם לבל שמוע צעקתכם: