יְשַׁעְיָהוּ נ״ח · ט׳

בְּכֵן תְּצַלִי וַיָי יְקַבֵּל צְלוֹתָךְ תִּבְעֵי מִן קֳדָמוֹהִי וְיַעְבֵּד בָעוּתָךְ אִם תַּעְדֵי מִבֵּינָךְ אַסְטָיוּת דִין מִרְמַז בְּאֶצְבַּע וּמַלֵילָא מִלִין דְאוֹנֵס:

מתוכך. מקרבך, והטעם על המחשבה, או מתוכך מתוך ישראל, וטעם מוטה העבדים:

שלח אצבע. שם הפעל על משקל כשכב אדוני המלך (מלכים א' א' כ"ה), כאילו אמר לשלוח יד להכות רעו, או לקחת הונו, גם ודבר און שם הפעל:

אז תקרא וכו׳. כשתעשה כן אז כאשר תקרא לה׳ הוא ישיב לך למלא שאלתך:

תשוע וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

הנני. להשלים חפצך:

אם תסיר. אם מכל וכל תסיר מתוכך את עצי העול שהכבדת על צוארי העניים:

שלח אצבע. מוסב על אם תסיר לומר אם גם תסיר מלשלוח אצבעך אל מול פני חברך כדרך בני אדם המריבים וגם תסיר מלדבר לחברך און ודברי קנתור:

יענה. מלשון עניה ותשובה:

תשוע. ענין צעקה כמו שועתי שמעת קולי (יונה ב׳:ג׳):

הנני. הנה אני:

מוטה. עצי העול:

און. ענינו דבר שאינו הגון: