לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכׇל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אָמְרִין לְמָא אֲנַחְנָא צַיְמִין וּקְדָמָךְ גְלֵי מְסַגְפִין נַפְשָׁתָנָא וּקְדָמָךְ יְדִיעַ נְבִיָא אֲמַר לְהוֹן הָא בְיוֹם תַּעֲנִיתְכוֹן אַתּוּן תָּבְעִין צָרְכֵיכוֹן וְכָן תַּקְלַתְכוֹן אַתּוּן מְקָרְבִין:
למה. הם מתענים ואומרים לשם למה צמנו ולא ראית, כאילו לא תראה ולא תדע, והטעם לא תושיענו, והתשובה הן ביום צומכם ימצא כל איש חפצו, מי שיש לו מריבה עם אדם אחר:
וכל עצביכם. ממון כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה' ו'), וקרוב מגזרת עצבון (בראשית ג' י"ז) כמו יגיע כפיך (תהלים קכ"ח ב'):
תנגושו. הנה הנו"ן כנו"ן כהנדוף עשן [שם ס"ח ג'], ויחסר בעל כאילו אמר בעל עצבים וכמוהו אשה יראת יי (משלי ל"א ל') ורבים כך:
למה צמנו. ר״ל כאשר יצומו ואינם נענים מתרעמים עלי ויאמרו למה היתה כזאת אשר אנחנו צמנו וכאלו לא ראית להשגיח בדבר ולהסיר מעלינו ממשלת העכו״ם:
ענינו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
הן ביום צומכם. ר״ל התשובה היא הן ביום צומכם וכו׳, כלומר כ״א מכם ידרוש וימצא דבר החפץ בו ותאותו אליו ויעסוק בו להפג ממנו צער התענית ולא שת לבו לשוב לה׳:
וכל עצביכם. כל עצבון התענית תלחצו להסירו מכל וכל בדברים המשמחים:
צמנו. ענין תענית:
ענינו. מלשון עינוי התענית:
עצביכם. מלשון עצבון תנגשו. תלחצו ותדחקו כמו ונגש העם (לעיל ג׳):
