יְשַׁעְיָהוּ נ״ו · י״ב

אָמְרִין אֱתוֹ וְנִסַב חֲמַר וְנִתְרְוֵי מִן עַתִּיק וּתְהֵי שֵׁירוּתָנָא דִמְחָר טָבָא מִדְיוֹמָא דֵין רַבָּא סַגִיאָה לַחֲדָא:

אתיו וגו'. ובממון שיקחו חמס יתענגו בו לשתות, ואומר הרועה לחבירו בא ונקחה יין:

ונסבאה שכר. משכר, כמו אל תהי בסובאי יין (משלי כ"ג כ'), ולא יעשו יום אחד לבדו, רק יום אחר יום:

יתר מאד. תאר השם, שיהיה ליום מחר יתרון על היום בעונג ובמשתה:

אתיו. כ״א יאמר לחביריו בואו עמי ואקח יין:

ונסבאה שכר. כפל הדבר במ״ש:

והיה כזה. כמשפט היום הזה יהיה יום מחר ועוד יהיה גדול ויתר מאד מהיום ר״ל נעסוק במשתה כמו היום אבל ברוב הכמות:

ונסבאה. ענין שכרות כמו זולל וסובא (דברים כא):

שכר. יין ישן:

יותר. מלשון יתרון: