יְשַׁעְיָהוּ נ״ה · א׳

הוי כל צמא. הוי זה ל' קריאה וזימון וקיבוץ הוא ויש הרבה במקרא (זכריה ב) הוי הוי ונוסו מארץ צפון:

וַי כָּל דְצָבִי לְמֵילָף יֵיתֵי וְיֵלֵף וּדְלֵית לֵיהּ כְּסַף אֱתוֹ שְׁמָעוּ וַאֲלִיפוּ וֶאֱתוֹ שְׁמָעוּ בְלָא בְדָמִין וּבְלָא בְּמָמוֹן אוּלְפַן דְטַב מַחֲמָר וּמֵחָלָב:

הוי. לשון קריאה, כמו הוי כל צמא, אלה דברי השם לאומות העולם, בימים ההם מי שירצה ללמוד תורה:

ואשר אין לו כסף. והטעם אם אין לו כסף לקנות, שאין לו כסף ללמוד:

שברו [ואכלו]. הטעם על החכמה, כטעם אכול את המגילה הזאת (יחזקאל ג' א'), כי החכמה לנשמה כמאכל לגוף:

ולכו. אלי:

והטעם [צ"ל וטעם] ושברו חנם. ואכולו בלא כסף, וטעם שברו יין וחלב, כי שניהם הם כמו מאכל ומשתה, וכן יודו חכמי הרפואות, וטעם יין וחלב, כי התורה נמשלה בהם:

הוי כל צמא. כל מי שהוא צמא מחסרון המים ילכו אל המים לרוות הצמאון:

ואשר וכו׳. ר״ל ואף אם אין לו כסף לקנות המים כי בחנם ימצא כלומר התאב לדבר ה׳ ילך אל הנביא לשמוע דבר ה׳ מבלי מתן כסף:

לכו שברו. לכו קנו דבר מאכל ואכלו ועל דברי התורה יאמר וחוזר ומפרש לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר, בזולת מתן מחיר קנו יין וחלב ר״ל כל ענייני חכמת התורה תוכלו ללמוד בזולת מחיר:

הוי. הוא ענין לשון קריאה:

שברו. ענין קנין כמו לשבור אל יוסף (בראשית מא):

מחיר. ענין דמי הדבר וערכו כמו ולא רבית במחיריהם (תהילים מ״ד:י״ג):