יְשַׁעְיָהוּ נ״ד · ט״ז

(הן) [הִנֵּ֤ה] אָנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי חָרָ֔שׁ נֹפֵ֙חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם וּמוֹצִ֥יא כְלִ֖י לְמַעֲשֵׂ֑הוּ וְאָנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

יְשַׁעְיָהוּ נ״ד ט״ז נלמד כאן עם 4 מפרשים קלאסיים: תרגום יונתן, אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון. הפסוק הוא הפסוק הט״ז בפרק נ״ד ביְשַׁעְיָהוּ, מתוך 17 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

הָא אֲנָא בָּרֵית נַפָּחָא נָפַח נוּר בִּשְׁחוֹרִין וּמַפִּיק מָנָא לְצוֹרְכֵהּ וַאֲנָא בָּרֵית מְחַבְּלָא לְחַבָּלָא:

Mikraot Gedolot

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הנה וגו'. דרך משל:

ומוציא כלי. מאש ויתקנהו, וגם אנכי בראתי המשחית שישחית כלי החרש:

Ibn Ezra on Isaiah, by M. Friedlander; Society of Hebrew Literature, London 1877

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

נופח באש פחם. מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה:

ומוציא כלי למעשהו. ע״י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו:

ואנכי בראתי משחית לחבל. בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור״ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

חרש. אומן ברזל:

נופח. מלשון הפחה ונשיבה:

פחם. גחלים כבוים כמו פחם לגחלים (משלי כ״ו:כ״א):

לחבל. ענין השחתה וקלקול כמו וחובל עול (לעיל י):

On Your Way