יְשַׁעְיָהוּ נ״ד · א׳

רני עקרה. ירושלים אשר היתה כלא ילדה:

שַׁבַּחִי יְרוּשְׁלֶם דַהֲוַת כְּאִתָּא עֲקָרָה דְלָא יְלֵידַת בּוּעִי תוּשְׁבַּחְתָּא וְדוּצִי דַהֲוָת כְּאִתָּא דְלָא עֲדִיאַת אֲרֵי סַגִיאִין יְהוֹן בְּנֵי יְרוּשְׁלֶם צְדִיתָא מִבְּנֵי כְרַכָּא יְתִיבְתָּא אֲמַר יְיָ:

רני עקרה. כנסת ישראל עקרה לא ילדה והיא עקרה, והטעם שמעט מספר ישראל:

פצחי גם צהלי. פירשתיו:

לא חלה. מגזרת חיל (שמות ט"ו י"ד) וכן הוא, פצחי רנה וצהלי עקרה, אשר לא חלה, ועל דעת ר' משה הכהן ז"ל בבל, ועל דרך האמת כל אומה שיש לה בעל והוא מלך:

רני עקרה. את ירושלים אשר היית כעקרה שלא ילדה על כי אנשים כלו ממנה ואינם הנה עתה בזמן הגאולה רני ושמחי:

פצחי. פתחי פה להרים קול רנה והשמיעי קול גדול את ירושלים אשר היית כאשה אשר לא חלה ללדת וכפל הדבר במ״ש:

כי רבים. כי עתה יתרבו בני ירושלים שהיתה שוממה מבני אדם שהיתה מיושבת ברבת עם:

פצחי. ענין פתיחת הפה בהרמת קול כמו פצחו הרים רנה (לעיל מד):

וצהלי. ענין השמעת קול גדול כמו צהלו מים (לעיל כד):

חלה. ענין חבלי לידה כמו כי חלה גם ילדה (לקמן סו):

בעולה. ר״ל מיושבת וכן ולארצך בעולה (לקמן סב):