מִשִׁעְבּוּד עַמְמַיָא יְשֵׁיזֵיב נַפְשְׁהוֹן יֶחֱזוּן בְּפּוּרְעֲנוּת סַנְאֵיהוֹן יִסְבְּעוּן מִבִּזַת מַלְכֵיהוֹן בְּחוּכְמְתֵהּ יְזַכֵּי זַכָּאִין בְּדִיל לְשַׁעְבָּדָא סַגִיאִין לְאוֹרַיְתָא וְעַל חוֹבֵיהוֹן הוּא יִבְעֵי:
מעמל. הטעם השכר שיקבל על אשר סבל:
יראה. חפצו או יראה טוב עד שישבע, בעבור כי בדעתו יצדיק רבים, והם הגוים שילמדום ישראל לעשות התורה:
וטעם ועונותם הוא יסבול. שישתתף ישראל עם צער הגוים ברוב עונותם, לא כאשר עשו הם לישראל, או הטעם שיתפלל לשם בעד הגוים, כטעם ואם משפחת מצרים לא תעלה (זכריה י"ד י"ח), וזה הנכון בעיני, כי הפסוק הבא אחריו לעד:
מעמל נפשו יראה ישבע. כי מעמל נפשו אשר ראה היה שבע ונהנה ממנה:
בדעתו יצדיק צדיק. כי בדעתו יחשוב להצדיק את ה׳ הצדיק לומר שבא למרק אשם העון למען לא יקופח שכר מעשה הטוב:
עבדי לרבים. רצה לומר לא היה עבד של העכו״ם הרבים לשמוע בקולם בדבר האמונה כי היה עבדי אל מול העכו״ם הרבים ולא שמע אליהם ויט שכמו לסבול מה שעוו בו לייסרו ולהכאיבו בעבור זה:
מעמל. ענין יגיעה וצער:
