וַיהֹוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהֹוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃

וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָת רַעֲוָא לְמִצְרַף וּלְדַכָּאָה יַת שְׁאָרָא דְעַמֵהּ בְּדִיל לְנַקָאָה מֵחוֹבִין נַפְשֵׁיהוֹן יֶחֱזוּן בְּמַלְכוּת מְשִׁיחֵיהוֹן יִסְגוּן בְּנִין וּבְנָן יוֹרְכוּן יוֹמִין וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא דַייָ בִּרְעוּתֵהּ יִצְלְחוּן:

ויי חפץ דכאו. כמו דברו לשלום (בראשית ל"ז ד'), מהבנין הכבד הדגוש:

החלי. מבעלי הה"א בא על דרך האל"ף, ואף כי שמצאנו תחלואיה אשר חלה יי בה (דברים כ"ט כ"א), והנה חפץ דכאו, לייסרנו בגלות:

אם תשים אשם נפשו. שיתודה ויודה, והטעם אם תשי' נפשו אשמתו לנגדו, השם ירבה בניו, ויאריך ימים שיראה הוא ובניו בישועת השם, והגה ידבר על הדור שישובו לשם בעת קץ ביאת המשיח:

וחפץ יי בידו יצלח. הטעם על התורה שישובו הגוים לדת השם:

וה׳ חפץ דכאו החלי. זהו מאמר הנביא כמשיב על דברי העכו״ם שיהיו כמסתפקים אם הצרות הבאות על ישראל היו מרוע בחירתם ולא בגזרת המקום או באו מיד ה׳ לכפר על עון העכו״ם ואמר להם לא כן הוא אבל ה׳ חפץ לדכאו וגזרת המקום נעשתה והוא החלי אותו:

אם תשים אשם נפשו. ר״ל אולם לא באו לכפר עון העכו״ם כי אם לנסותו להטיבו באחריתו וכאלו אמר אראה אם נפשו תשים את עצמה אשם לומר שבדין בא מה שבא כי חטא ואשם לא יהרהר אחרי אז יהיה גמולו שכל ימי חייו יראה זרעו בעיניו ויאריך ימים ועכ״ז לא ימות מי בחייו:

וחפץ ה׳ בידו יצלח. והנה הצליח חפץ ה׳ כי עמד בנסיון ולא הרהר אחר מדת הדין:

דכאו. ענין שבר וכתיתה:

החלי. מלשון חולי:

אשם. ענין חטא ופשע: