מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃

מַה יָאֲוָן עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל רִגְלֵי מְבַסֵר מַשְׁמַע שְׁלָם מְבַסֵר טַב מַשְׁמַע פּוּרְקָן אֲמַר לִכְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן אִיתְגְלִיאַת מַלְכוּתָא דֶאֱלָהָיִךְ:

מה וגו'. אחר שאושיעך, וזה הטעם הנני, מה נאוו מבניין נפעל, מגזרת וכי תאוה הוא לעיני' (בראשית ג' ו'), והאומר כי הנו"ן שורש, אינו אמת, אע"פ שתמצא זאת הלשון בלשון חכמינו:

מלך אלהיך. זה הוא הנני:

מה נאוו. מה מאד נאים רגלי המבשר העולה על ההרים להשמיע הקול למרחוק ומשמיע וכו׳ וכפל הדבר פעמים ושלש במ״ש לפי מרבית השלום והישועה:

אומר לציון. המבשר יאמר לציון הנה מלך אלהיך ר״ל הראה מלכותו וממשלתו לכל העולם:

נאוו. מלשון נאה ויופי:

מבשר. כן נקרא המשמיע חדשות: