יְשַׁעְיָהוּ נ״ב · ד׳

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְמִצְרַיִם נְחַת עַמִי בְקַדְמֵיתָא לְאִתּוֹתָבָא תַמָן וְאַתּוּרָאָה בִּלְמָא אַנְסֵיהּ:

כי וגו'. הטעם כמה רעות עברו על עמי (באו) כי בתחלה ירד אל מצרים לגור ושם ענה:

ואשור באפס עשקו. כמו בלא דבר, כמו חנם עשקו, הטעם על גלות אשור:

מצרים וכו׳. רצה לומר מה ששעבדו למצרים עם כי היה זמן רב הנה לא על חנם היתה כי מתחלה ירדו לגור בארצם בימי הרעב וכלכלו אותה:

ואשור. יאמר על סנחריב ונ״נ כי גם הוא מלך באשור:

באפס עשקו. רצה לומר עם כי היה בלא דבר הנה לא נשתעבדו בידו זמן רב אלא כעושק את מי ומניחו והולך לו:

לגור. לדור:

באפס. על חנם בלא דבר וכן אפס מעשיהם (לעיל מא):

עשקו. מלשון עושק וגזל: