יְשַׁעְיָהוּ נ״א · ו׳

שְׂאוּ֩ לַשָּׁמַ֨יִם עֵינֵיכֶ֜ם וְֽהַבִּ֧יטוּ אֶל־הָאָ֣רֶץ מִתַּ֗חַת כִּֽי־שָׁמַ֜יִם כֶּעָשָׁ֤ן נִמְלָ֙חוּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ כַּבֶּ֣גֶד תִּבְלֶ֔ה וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כְּמוֹ־כֵ֣ן יְמוּת֑וּן וִישֽׁוּעָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וְצִדְקָתִ֖י לֹ֥א תֵחָֽת׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

זְקִיפוּ לִשְׁמַיָא עֵינֵיכוֹן וְאִסְתַּכָּלוּ בְאַרְעָא מִלְרַע אֲרֵי שְׁמַיָא כִּתְנָנָא דְעָדִי כֵן יֶעְדוּ וְאַרְעָא כִּכְסוּתָא דְבָלְיָא כֵּן תִּבְלֵי וְיָתְבָהָא אַף אִינוּן הָכֵן יְמוּתוּן וּפוּרְקָנִי לַעֲלַם יְהֵי וְזָכוּתִי לָא תִתְעַכָּב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שאו וגו'. מזה הפסוק למדו אנשי תושיה, כי נשמת האדם עומדת, ודברם אמת, לכן אין טעם הפסוק כן, והשמים הוא הרקיע והארץ היא מיושבת, וישועת השם ואמונתו וצדקתו לעולם עומדת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

שאו לשמים עיניכם. הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה:

כי שמים. רצה לומר עכ״ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו:

ויושביה. שאר העם:

וישועתי. לישראל לעולם תהיה ולא תושחת

וצדקתי הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

והביטו. ענין ראיה:

נמלחו. ענין השחתה וכליון כמו ובלוי מלחים (ירמיה לח):

תבלה. מלשון בליה ורקבון:

תחת. ענין שבירה כמו חתתה קשתותם (שם נא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל