שְׂאוּ֩ לַשָּׁמַ֨יִם עֵינֵיכֶ֜ם וְֽהַבִּ֧יטוּ אֶל־הָאָ֣רֶץ מִתַּ֗חַת כִּֽי־שָׁמַ֜יִם כֶּעָשָׁ֤ן נִמְלָ֙חוּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ כַּבֶּ֣גֶד תִּבְלֶ֔ה וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כְּמוֹ־כֵ֣ן יְמוּת֑וּן וִישֽׁוּעָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וְצִדְקָתִ֖י לֹ֥א תֵחָֽת׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
זְקִיפוּ לִשְׁמַיָא עֵינֵיכוֹן וְאִסְתַּכָּלוּ בְאַרְעָא מִלְרַע אֲרֵי שְׁמַיָא כִּתְנָנָא דְעָדִי כֵן יֶעְדוּ וְאַרְעָא כִּכְסוּתָא דְבָלְיָא כֵּן תִּבְלֵי וְיָתְבָהָא אַף אִינוּן הָכֵן יְמוּתוּן וּפוּרְקָנִי לַעֲלַם יְהֵי וְזָכוּתִי לָא תִתְעַכָּב:
שאו וגו'. מזה הפסוק למדו אנשי תושיה, כי נשמת האדם עומדת, ודברם אמת, לכן אין טעם הפסוק כן, והשמים הוא הרקיע והארץ היא מיושבת, וישועת השם ואמונתו וצדקתו לעולם עומדת:
שאו לשמים עיניכם. הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה:
כי שמים. רצה לומר עכ״ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו:
ויושביה. שאר העם:
וישועתי. לישראל לעולם תהיה ולא תושחת
וצדקתי הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם:
והביטו. ענין ראיה:
נמלחו. ענין השחתה וכליון כמו ובלוי מלחים (ירמיה לח):
תבלה. מלשון בליה ורקבון:
תחת. ענין שבירה כמו חתתה קשתותם (שם נא):
