כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ יְהֹוָ֗ה וֵאלֹהַ֙יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֙עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד׃

כִּדְנַן אֲמַר רִבּוֹנִיךְ יְיָ וֵאלָהָיִךְ דַעֲתִיד לְמֶעְבַּד פּוּרְעֲנוּת דִין עַמֵהּ הָא קַבֵּלִית מִן יְדִיךְ יַת כָּסָא דִלְוָטָא יַת פַּיְלֵי כָסָא דְחֵימְתִי לָא תוֹסִיפִין לְמִשְׁתָּהּ עוֹד:

יריב עמו. והטעם יקח ריב עמו, כמו ריב אלמנה (ישעיהו א' כ"ג):

ואלהיך יריב עמו. אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם:

הנה לקחתי מידך וגו׳. רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך:

את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ״ש: