בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהֹוָ֖ה גַּעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ׃

בְּנַיִךְ יְהוֹן מִטָרְפִין רָמָן בְּרֵישׁ כָּל שׁוּקַיָא כְּמִזְרָקֵי מְצַדָן מְלַן חֵימְתָא מִן קֳדָם יְיָ מְזוֹפִיתָא מִן קֳדָם אֱלָהָיִךְ:

בניך עולפו. כמו ויתעלף [יונה ד' ח']:

שכבו. מתי רעב וחרב:

כתוא. כמו עוף, ואין רע לו, (והטעם כתוא מכמר) והנה הוא סמוך אל מכמר, כמו יפלו במכמוריו (תהלים קמ"א י'):

גערת. הוא חמתו:

בניך עלפו. מחסרון לחם ומים:

שכבו וגו׳. מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם:

כתוא מכמר. ר״ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא״א לו לזוז ממקומו:

עלפו. ענין חלשות הלב והעדר ההרגשה כמו תתעלפנה הבתולות (עמוס ח):

כתוא. הוא שור הבר והוא בהפוך מן ותאו וזמר (דברים י״ד:ה׳) וכמו כבש כשב:

מכמר. רשת הלוכד כמו ופורשי מכמורת (לעיל יט):

חמת. מלשון תמה וכעס:

גערת. ענין צעקת נזיפה: