מָא דֵין שְׁלִיחַת נְבִיֵי וְלָא תָבוּ אִתְנַבִּיאוּ וְלָא קַבִּילוּ הַאִתְקְפָדָא אִתְקְפָדַת גְבוּרְתִּי מִלְמִפְרַק וְאִם לֵית קֳדָמַי חֵיל לְשֵׁיזָבָא הָא בִמְזוֹפִיתִי אַחֲרִיב יַמָא אֱשַׁוֵי נַהֲרִין מַדְבְּרָא יִסְרוֹן נוּנֵיהוֹן מִבְּלִי מַיָא וִימוּתוּן בְּצַחוּתָא:
מדוע באתי. רמז לנביאים שהתנבאו, אולי ישובו ישראל לשם:
הן בגערתי וגו'. הנה ראיה גמורה שלא תקצר ידי מפדות:
מדוע באתי. אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי:
קראתי. שתבואו אלי ואין מי משיב לי:
הקצור. ר״ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם:
בגערתי. כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר״ל אחריב העכו״ם הנמשלים למים רבים:
תבאש דגתם. קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו״ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות:
הן. באמת:
בגערתי. ענין צעקת נזיפה:
אחריב. מלשון חורב ויובש:
תבאש. ענין סרחון:
