וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדׇבְרָ֑ם וְחׇרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ׃ {ס}

וְיִתְפַּרְנְסוּן צַדִיקַיָא כְּמָא דַאֲמִיר עֲלֵיהוֹן יִסְגוֹן וְנִכְסֵי רַשִׁיעַיָא צַדִיקַיָא יַחְסְנוּן:

ורעו וגו'. אז תהיה ארץ יהודה שממה, וירעו בה הכבשים כאילו נהוגים היו להיות שם:

[כדברם]. מגזרת ארמית וכמוהו דוברו' בים (מלכים א' ה' כ"ג):

מחים. הם הכבשים השמנים שיש בהם מוח וכמוהו ממוחים (ישעיהו כ"ה ו'), וחרבות מגזרת חרבן, והנה הוא סמוך ותחסר מלת הארץ, כמו ושכור' (ישעיהו נ"א כ"א) יגון ולא מיין משא חמור להם (שמות א' י"ו כ'), וטעם גרי' יאכלו אנשים נכרים שידורו שם, והנה מחים תאר השם, והם פעולים והגרים פועלים:

כבשים. הצדיקים הנמשלים לעדר הרחלים המה ירעו בנחת והשקט כמנהגם מאז ולא יהיו נכללים עם הרשעים:

וחרבות מחים. בתי החרבות של הרשעים בעלי המוח יאכלו הצדיקים שהמה עתה כגרים מול רשעי׳:

כדברם. כמנהגם כי וינהג תרגומו ודבר וכן אני אשימם דוברות בים (מ״א ה) שהוא ענין הנהגה:

מחים. רשעים השמנים בעלי המוח: