יְשַׁעְיָהוּ מ״ז · ב׳

כי לא תוסיפי. שיקראו לך עוד רכה וענוגה:

קַבִּילִי מְרוֹעָא וְעוּלִי בְשִׁעְבּוּד גְלָא יְקַר מַלְכוּתִיךְ אִתְּבַּרוּ שִׁלְטוֹנִיךְ אִתְבַּדְרוּ עַם מַשִׁרְיָתֵיךְ גְלוֹ כְמֵי נַהֲרָא:

קחי רחים. כי כן מנהג השפחו', והטעם שתלך בשביה:

קמח. לא יתכן, רק נקרא על שם סופו וכמוהו ובגדי ערומי' (איוב כ"ב י') תפשיט:

גלי צמתך. הוא השיער שהוא לפנים בראש:

שובל. הוא השיער היורד על הלחיים, ונקר' על דרך משבולת הנהר (ישעיהו כ"ז י"ב) על דעת ר' משה הכהן, והנכון שאין רע לו, ופירושו כפי מקומו בלא ראיה:

עברי נהרות. לטחון:

קחי רחים. כדרך השבוים שעושים מלאכה כבדה:

וטחני קמח. אמר קמח ע״ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם (לעיל מד):

גלי צמתך. דרך הנשים המכובדות לכסות פניהם במסוה והוא מכסה דק ולזה אמר כשתלכי גולה תגלי המכסה ההוא מעל פניך כדרך השפחות הבזויות:

חשפי שובל. גלי הרגל בלכתך בדרך כי דרך האשה לכסות הרגל ולא כן כשתלך בדרך:

גלי שוק. כאשר תעבור הנהרות תגלי גם השוק ולפי שהזכיר את בבל בל׳ נקבה אמר ענין בזיון הנקבות:

צמתך. הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך (ש״ה ד) חשפי. ענין גלוי כמו וחשופי שת (לעיל כ):

שובל. מל׳ שביל ויאמר על הרגל ההולך בשביל וכמו שמלת פעם יאמר על הפסיעות כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה) וכן יאמר על הרגלים כמ״ש פעמי דלים (לעיל כ״ו):

שוק. כן יקרא גובה הרגל ממעל: