אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַהֲדוּרִ֖ים (אושר) [אֲיַשֵּׁ֑ר] דַּלְת֤וֹת נְחוּשָׁה֙ אֲשַׁבֵּ֔ר וּבְרִיחֵ֥י בַרְזֶ֖ל אֲגַדֵּֽעַ׃

לרד לפניו גוים. להרקיע ולרדד לפניו גוים, לרד לשטוח:

מֵימְרִי קֳדָמָךְ יְהָךְ וְשׁוּרַיָא אֲכַבֵּשׁ דָשִׁין דִנְחָשׁ אֱתַּבֵר וְעַבְרִין דְבַרְזֶל אֲקַצֵץ:

אני. הטעם עזר השם, או רמז לשר פרס, ככתוב בספר דניאל (דניאל י' כ'):

והדורי'. הפך אישר ויש אומר מגזרת הדר, והטעם הרים, והוא שם התאר או פעול:

דלתות נחושה. הם בשערי המדינות:

אני לפניך אלך. תצלח במלחמה כאלו אלך לפניך להלחם בעבורך:

והדורים אישר. דרכים המעוקמים אעשה ישרים ושוים ר״ל לא תכשל בדרך מהלכך:

דלתות וכו׳. הוא ענין מליצה לומר לא יתחזקו במבצר העיר:

והדורים. ר״ל דרך מעוקם ומסובב ובדרז״ל הדורא דכנתא (חולין קי״ג) והם המעים המעוקמים ומסובבים זה על זה:

אישר. מל׳ ישר ושוה:

ובריחי. כעין מטה עשוי לשומו אחורי השער לסגרו:

אגדע. ענין כריתה כמו שקמים גודעו (לעיל ט):