יְשַׁעְיָהוּ מ״ה · י״ד

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לֵיאוּת מִצְרַיִם וְתֵגָרֵי כוּשׁ וֶאֱנָשֵׁי סְבָא גַבְרִין דִסְחוֹרָא עֲלָךְ יֶעְדוּן וְדִילָךְ יְהוֹן בָּתַר פִּתְגָמָךְ יְהָכוּן בְּשַׁלְשְׁלָן יֶעְדוּן וְלִיךְ יִסְגְדוּן מִנִיךְ יִבְעוּן וְיוֹדוּן לְמֵימַר בְּקוּשְׁטָא בִיךְ אֱלָהָא וְלֵית עוֹד אֱלָהָא בַּר מִנָךְ:

כה. יגיע מצרים, גם זה לאות שכורש יבוז מצרים ויהיו נשבים, וידוע כי דרכם על ארץ ישראל, כי היא אמצעית בין עילם ובין מצרים:

אנשי מדה. הטעם הגדולה, כי כל איש מדה יש לו, וכמוהו וחזקת והיית לאיש (מלכים א' ב' ב'):

ויודו ויאמרו אך בך אל. וזה היה אחרי שוב הגולה:

כה אמר ה׳. כאומר הנה השמעתיך הטובה שיבוא ממפלת בבל ועתה אודיעך הטובה שיבא ממפלת סנחריב בימי חזקיה:

יגיע מצרים וכו׳. כי כששב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש לבוא לירושלים למלחמה הביא עמו חמדת כל האוצרות ששלל מכוש וממצרים ומסבא שהלכו לעזור לכוש ומאנשיהם הביא עמו אסורים בשלשלאות וכשנפל סנחריב סביב ירושלים בזזו חזקיהו ועמו חמדת כל האוצרות ופטרו את האסירים ממאסרם ולזה אמר העושר של מצרים והסחורות של כוש וסבא גבהי הקומה יעבורו דרך עליך וישארו לך:

אחריך וכו׳. ר״ל אותם שעברו עליך אסירים בזקים ילכו אחריך כי יהיו סרים אל משמעתך:

ואליך ישתחוו. להתירם ממאסרם:

יתפללו. ר״ל ישאלו ויבקשו על ההתרה

אך בך אל ויאמרו עתה ראינו שאך בישראל יש אל האמתי ואין עוד זולת האלהים אשר בישראל:

יגיע. הוא העושר הבאה ביגיעה:

וסבאים. אנשי סבא:

אנשי מדה. ר״ל מדה גדולה וכן איש מדה (דה״א י״א):

בזקים. בשלשלאות כמו רתקו בזקים (נחום ג):