כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהֹוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ (מי אתי) [מֵאִתִּֽי]׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דְפַרְקָךְ וּדְאַתְקְנָךְ מִמְעַיִין אֲנָא יְיָ עָבֵיד כּוֹלָא תְּלֵית שְׁמַיָא בְּמֵימְרִי שַׁכְלְלֵית אַרְעָא בִּגְבוּרְתִּי:

כה. עשה כל, אני עושה כל חפצי, והעד כי נטיתי שמים לבדי:

מאתי. מכחי, כי אין השם גוף, וכתוב מי אתי והנה הוא כמו לבדי, ודע כי הכתוב אמר נוטה השמים ורוקע הארץ כי עמידתם תמיד בשם:

ויוצרך מבטן. מעת צאתך מבטן אמך יצרתיך לי לעם:

עושה כל. כל דבר הנעשה לבדי. ואין מי יעזור לי:

רוקע הארץ מאיתי. פרישת הארץ הוא מאתי ר״ל ממני:

רוקע. ענין פרישה ושטיחה כמו לרוקע הארץ על המים (תהילים קל״ו:ו׳):