לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃

לְפַתָּחָא עֵינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן כְּסָמָן מִן אוֹרַיְתָא לְאַפָקָא נַלְוַתְהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִינוּן דָמָן לַאֲסִירִין וּלְמִפְרַקְהוֹן מִשִׁעְבּוּד מַלְכְּוָתָא דְאִינוּן עֲנִינִין כַּאֲסִירֵי קְבָל:

לפקוח. שהוא מבשר ישראל שיצאו מגלות בבל וכן לאמר לאסורים צאו (ישעיהו מ"ט ט'):

לפקוח. מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה׳ אתה תפתחם ותשכילם:

להוציא. את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך:

לפקוח. ענין פתיחה כמו פוקח עורים (שם קמו):

מבית כלא. מקום מאסר: