יְשַׁעְיָהוּ מ״ב · כ״ה

וּשְׁפַךְ עֲלֵיהוֹן חֵימַת רוּגְזֵהּ וּתְקוֹף עָבְדֵי קְרָבֵהּ אַיְתִי עֲלֵיהוֹן וּקְטָלוּ בְהוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וְלָא יְדַעוּ וְשַׁלִיטוּ בְהוֹן וְלָא שַׁוִיאוּ דְחַלְתֵּהּ עַל לִבָּא:

וישפך עליו. כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ"ט כ"ב), על כל אחד מאבותינו:

חמה. והיא חמת אפו, כמו האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד מ"ז):

ותלהטהו מסביב. מגזרת להט החרב (בראשית ג' כ"ד), והנה יודו כי אבותם היו עורי לב שלא ידעו:

וישפוך. ולכך שפך עליו חמה קשה וחוזק מלחמה:

ותלהטהו מסביב. רצה לומר אבל אין נותנים לב לדעת שבא בהשגחה וכאשר בערה מסביב לא ידע שמה׳ באה וכאשר בערה בו בעצמו ובגופו עכ״ז אינו משים על לבו להבין שבא בהשגחה ר״ל אינו משים על הלב לא בעת כשהצרה ממשמשת לבא ולא בעת שכבר באה:

חמה אפו. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) והדומים ועזוז. מלשון עוז וחוזק:

ותלהטהו. ענין הבערה ושרפה כמו אש לוהט (תהילים ק״ד:ד׳) ותבער. מלשון הבערה: