מִֽי־נָתַ֨ן (למשוסה) [לִמְשִׁסָּ֧ה] יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהֹוָ֑ה ז֚וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתוֹרָתֽוֹ׃

מַן מְסַר לַעֲדֵי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לִבְזוֹזִין הֲלָא יְיָ מִן קֳדָם דְחָבוּ קֳדָמוֹהִי וְלָא אֲבוּ לְמֵיהָךְ בְּאוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וְלָא קַבִּילוּ אוּלְפָן אוֹרַיְתֵהּ:

מי וגו'. אז יודה השם ויאמר מי נתננו למשיסה הלא יי זו כטעם זה הוא שחטאנו לו, ולא אבו אבותינו שמוע ללכת בדרכיו:

מי נתן. רצה לומר וזהו הדבר להבין מי הוא אשר מסר את ישראל למשיסה ולבוזזים הלא ה׳ מסרם ולא במקרה בא:

זו חטאנו לו. רצה לומר זו היא הסיבה אשר חטאנו לו וגמול הוא משלם:

ולא אבו. ולא רצו ישראל ללכת בדרכיו:

ולא אבו. ולא רצו כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):