הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃

יְהָבִית לְהוֹן אַרְכָּא מֵעַלְמָא דְאִם יְתוּבוּן לְאוֹרַיְתָא וְלָא תָבוּ כְּחַבְלִין עַל יְלִידְתָּא יִתְגְלֵי דִינִי עֲלֵיהוֹן יִצְדוּן וִיסוּפוּן כַּחֲדָא:

החשתי וגו'. אלה דברי השם:

החשתי. כמו החרשתי, וכן גם אני ידעתי החשו (מלכים ב' ב' ג'):

אתאפק. כמו להתאפק (בראשית מ"ה א'):

כיולדה אפעה. אצעק, ואין רע לו, ויש אומרים שהוא כן, כיולדה שהיא יולדת פעה, כן אשום ואשאף, מגזרת אפעה שרף מעופף (ישעיהו ל' ו'):

אשם. מבנין נפעל מפעלי הכפל:

אשאף יחד. כטעם שואף זורח (קהלת א' ה'), והנה היא שממה בלב עם שאוף בפה, וזה הטעם הוא כנגד שיהיו אנשי העולם חושבים כי אין לו כח להושיע עמו:

החשיתי מעולם. זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי:

אתאפק. אתחזק לכבוש כעסי:

כיולדה אפעה. אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם אשום ואשאף יחד. אעשה שממה אבלע כולם יחד:

החשיתי. ענין שתיקה כמו לא אחשה (לקמן סב):

אחריש. אשתוק אתאפק. ענין התחזקות כמו המון מעיך וגו׳ התאפקו (לקמן סג):

אפעה. ענין צעקה ובדח״ל פעיתא היא דא (סוכה לא):

אשום. מל׳ שממון:

אשאף. ענין בליעה וכן ושאף צמים חילם (איוב ה׳:ה׳):