יְשַׁעְיָהוּ מ״א · ב׳

איים. אומות של עכו"ם:

מַן אַיְתֵי בִגְלַאי מִמַדִינְחָא אַבְרָהָם בְּחִיר צַדִיקַיָא בִּקְשׁוֹט קַרְבֵהּ לְאַתְרֵהּ מְסַר קֳדָמוֹהִי עַמְמִין וּמַלְכִין תַּקִיפִין תְּבַר רְמָא כְּעַפְרָא קָטוֹלִין קֳדָם חַרְבֵּהּ כְּקַשָׁא רְדוֹפִין קֳדָם קַשְׁתֵּהּ:

מי העיר וגו'. הקדמונים אמרו כי זה רמז על אברהם שהתגבר על המלכים ושבר הצלמים, והראיה שאמר אחר כן זרע אברהם אוהבי, גם זה נכון, ולפי דעתי שהוא רמז על כורש, כי כל הפרשה היא דבקה וכן כתוב קורא ממזרח עיט (ישעיהו מ"ז י"א), והנה אחריו העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי (מ"א כ"ה), והפרשה כולה מפורש שם כורש:

ממזרח. כי עילם צפונית מזרחית בבל:

צדק יקראהו לרגלו. יפגע, או צדק יקראהו בכל מקום לכתו:

ומלכים ירד. ישליט אחרים על מלכים, כי זאת המלה מבנין הפעיל והטעם כמו וירד מיעקב (במדבר כ"ד י"ט):

יתן כעפר חרבו. חרב כל מלך, וי"א כי יהיו לו חרבות רבות וקשתותיו תעופינה כקש נדף:

מי העיר ממזרח. אברהם שהיה במזרח מי העירו ללכת משם ולמאס באלילי ארץ מולדתו:

צדק יקראהו לרגלו. בכל מקום מדרך כף רגלו היה קורא את הצדק לעזוב האלילים ולהאמין בה׳ וכאומר ומי העירו הלא אנכי ה׳:

יתן לפניו גוים. ר״ל מי הוא הנותן לפניו גוים הם כדרלעמר והמלכים אשר אתו:

ומלכים ירד. השליטו במלכים:

יתן כעפר חרבו. חרבו נתן הרוגים מרובים כעפר הארץ וקשתו הרבה חללים כקש נדף:

העיר. מל׳ התעוררות:

ירד. ענין שלטנות כמו רדה בקרב אויביך (תהילים ק״י:ב׳) נדף. ענין כתישה כמו אל ידפנו (איוב לב):