וְקוֹיֵ֤ יְהֹוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃ {ס}

וּדְסַבָּרוּ לְפוּרְקָנָא דַייָ יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גָלוּתְהוֹן וְיוֹסְפוּן חֵיל וְיִתְחַדְתּוּן לְעוּלֵימַתְהוֹן כְּצִימוּחַ דְסָלֵיק עַל גַדְפֵי נִשְׁרִין יְרַהֲטוּן וְלָא יִלְאוּן יַהֲכוּן וְלָא יִשְׁתַּלְהוּן:

וקוי יי יחליפו. קודם תום הכח הראשון, יבא כח אחר מהשם להם, וכמוהו אם יכרת ועוד יחליף (איוב י"ד ז'), וזאת הלשון קרובה בלשון קדר:

יעלו אבר. כמו כנף מי יתן לי אבר (תהלים נ"ה ז') ויתכן היות זה הטעם, כי ישראל שקוו, השם הוא יחזיקם וישיבם אל ירושלם, והבבליים שהם גבורים יחלשו:

וקוי ה׳. אבל המקווים לה׳ יחליפו כח חדש בכל עת:

יעלו אבר. יגדלו כנף כנשרים למהר לעוף אל ארצם והוא ענין מליצה:

ירוצו. בשובם לארצם ירוצו ולא ייגעו וילכו בדרך ולא ייעפו:

יחליפו. ענין התחדשות ותמורה:

אבר. כנף כמו אבר כיונה (תהלים נה) ירוצו. ענין מהירות ההליכה: