הָא לְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא סַגִי שְׁלָמָא קָדָמָךְ וְאַתְּ מַיְיתֵי מְרִירָא לְרַשִׁיעַיָא בְּכֵן כַּד יְדָעִית יוֹם מוֹתִי שְׁפָכִית דִמְעֲתִי בִּצְלוֹ קֳדָמָךְ מַר לִי סַגִי וְאַתְּ אִתְרְעֵיתָא בְּחַיֵי בְּדִיל דְלָא לְחַבָּלָא נַפְשִׁי אֲרֵי אַרְחֵיקְתָּא מִן קֳדָמָךְ כָּל חֲטָאָי:
הנה לשלום. כאשר הייתי בחצי ימי, כי בן תשע ושלשים שנה היה כאשר חלה, כי אם תתגבר המרה האדומה על תולדת האדם, לעולם יהיה חולה בנערותו ויהיה בשלום בזקנותו, והפך זה תתגבר הלחה והנה האמצעיים שנות שלום:
מר לי מר. פעמים לחזוק, ויש אומרים מגזרת תמורה (ויקרא ל"ח י"ז):
משחת בלי. יש אומרים מגזרת בלתי (בראשית י"ח י"ב) והוא שם על משקל פרי, ואחרים אמרו שהוא במקום הזה כמו לא, והוא הפך, והראשון הוא הישר בעיני, כאילו אמר ואתה חשקת נפשי והעליתנו משחת בלי:
כי (אותי) השלכת אחרי גוך. דרך משל, כבן אדם שלא יראה מה שיש אחריו, כי ידענו שאין גו לבורא הגויות, הנה ראיה על אשר אמרו קדמונינו שבעבור חטא שעשה היה מת בקוצר שנים, והם העתיקו כי המת קודם חמשים ושתים שנה הנו בכרת, ועל זה עצב כי לא ידע עבר עבירה שהוא חייב שימות בכרת, על כן אמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך והטוב בעיניך עשיתי, והנה הזכיר המחשבה והמעשה, והקדמונים אמרו כי לא התעסק במצות פריה:
הנה לשלום. הנה בחליי מה שהייתי מצפה לשלום ולבריאות היה נתוסף לי מר על מר ר״ל כאב על כאב:
ואתה. אבל אתה בטובך חשקת נפשי להעלותה משחת המבלה והוא הקבר:
כי השלכת. אחז במשל מדרך האדם המשליך דבר מה אחורי גופו לבל יראוה ר״ל הסתרת עין מחטאי ומחלת עליהם:
חשקת. מל׳ חשק ותאוה:
משחת. הוא בור הקבר:
בלי. מל׳ בליה ורקבון גוך. גופך כמו גוי נתתי למכים (לקמן נ):