כְּס֤וּס עָגוּר֙ כֵּ֣ן אֲצַפְצֵ֔ף אֶהְגֶּ֖ה כַּיּוֹנָ֑ה דַּלּ֤וּ עֵינַי֙ לַמָּר֔וֹם אֲדֹנָ֖י עָֽשְׁקָה־לִּ֥י עׇרְבֵֽנִי׃

כְּסוּסְיָא דַאֲחִיד וּמְנַצֵיף כֵּן נְצֵיפַת וְנַהֲמֵית כְּיוֹנָה זְקָפִית עֵינַי דְיֵיתֵי לִי רְוַח מִן קֳדָם דִשְׁכִינְתֵּהּ בִשְׁמֵי מְרוֹמָא יְיָ קַבֵּיל צְלוֹתִי עֲבֵיד בָּעוּתִי:

כסוס עגור. כ"ף כסוס מושך אחר עמו כמו כרע כאח לי (תהלים ל"א י"ד) וכמוהו ככבש אלוף, ואלה עופו', והטעם שהחולה בכובד חליו יצפצף ויהגה ואין מבין דבריו:

דלו. מפעלי הכפל, וכמהו דליו שוקים (משלי כ"ו ז') כטעם נשיאות:

יי עשקה לי. זאת הדלה:

ערבני. עתה ערוב עבדך לטוב (תהלים קי"ט קנ"ב), ויש אומר כי העי"ן תחת חי"ת, וזה הבל, ומלת ערבני כדרך לשון בני אדם, והטעם התערב עמי בצרתי:

כן אצפצף. מגודל הכאב הייתי מצפצף כעופות והומה כיונה:

דלו עיני למרום. הורמו עיני להביט השמים לעזרתך ואמרתי ה׳ עשוק ממני החולי הזה והמתק והכשר לי:

כסוס עגור. כמו כסוס ועגור והם מיני עופות וכן ותור וסיס ועגור (ירמיהו ח׳:ז׳):

אצפצף. ענין השמעת קול עופות:

אהגה. כן נקרא המיית היונה כמו וכיונה הגה נהגה (לקמן נט):

דלו. ענין הרמה כמו ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳) עשקה. ענין לקיחה וחטיפה ואמר בלשון שאלה:

ערבני. היטב והכשר לי וכן ערוב עבדך לטוב (שם קיט) והוא מענין מתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיה לא):