שִׁוִּ֤יתִי עַד־בֹּ֙קֶר֙ כָּאֲרִ֔י כֵּ֥ן יְשַׁבֵּ֖ר כׇּל־עַצְמוֹתָ֑י מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃

נַהֲמִית עַד צַפְרָא כְּאַרְיָא דְנָהֵים וְתָבַר גַרְמַי חֵיוָתָא כֵּן מִתַּבְּרִין מִן קֳדָם דְוָנָא כָּל גַרְמֵי יְמָמַי וְלֵילְוָתִי שְׁלִימוּ:

שויתי. מגזרת שוה (אסתר ה' י"ג) ותחסר מלת נפשי, והנכון שהוא החולי, כי הוא שוה בגבורת מלחמתו עמי כארי, ומנהג הארי לשבר העצמו', והתמה, כי בלילה ילחם עמי ויעשה שלום לי בבוקר:

שויתי עד בוקר. ר״ל כשבא הלילה שמתי זמן השלמת חיי עד בוקר:

כארי. ר״ל נתחזק חליי עד ששבר החולי את כל עצמותי כמו הארי המשבר עצמות החיה הנטרפת בפיו:

מיום וכו׳. ר״ל חשבתי שוב אשר מהתחלת היום עד הלילה תשלים ימי חיי כי אמות במשוך זמן היום:

שויתי. שמתי: