אָ֣ז יְדַלֵּ֤ג כָּֽאַיָּל֙ פִּסֵּ֔חַ וְתָרֹ֖ן לְשׁ֣וֹן אִלֵּ֑ם כִּֽי־נִבְקְע֤וּ בַמִּדְבָּר֙ מַ֔יִם וּנְחָלִ֖ים בָּעֲרָבָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכֵן בְּמֶחְזְהוֹן גַלְוָתָא דְיִשְׂרָאֵל דְמִתְכַּנְשִׁין וְסַלְקָן לְאַרְעֲהוֹן הָא כְּאַיָלִין קַלִילִין וְלָא לְאִתְעַכָּבָא וִישַׁבַּח לִישָׁנְהוֹן דַהֲוָה בְּלִים אֲרֵי בְּכֵן אִתְבְּזָעוּ בְמַדְבְּרָא מַיָא וְנַחֲלַיָא בְּמֵישְׁרָא:
אז ידלג. לשוב אל ירושלם:
ותרון. דרך משל, כי ימצאו מים בכל מקום, הפך דבק לשון יונק (איכה ד' ד'):
אז ידלג. ישראל שהיו תשושי כח כחגרים ידלגו אז כמו איל:
ותרון. ישראל שהיו כאלם לא יפתח פיו ימלא לשונם רינה:
כי נבקעו. במקום שלא היה מים יבקעו מעינות מים וכן ונחלים בערבה ור״ל יצמח ישע רב להנדכאים:
ידלג. ענין קפיצה כמו מדלג על ההרים (ש״ה ב):
פסח. חגר ותרון. מלשון רנה:
