ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים׃

הוּא בַּאֲתַר רָם וּמְנַטֵל יְהֵי בֵית מַשְׁרוֹהִי בֵּית מַקְדְשָׁא תִּסְבַּע נַפְשֵׁיהּ מְזוֹנֵהּ מַסְפַּק מוֹהִי קַיָמִין כְּמַבּוּעַ דְמַיִין דְלָא פָּסְקִין מוֹהִי:

הוא. עושה אלה:

ישכון. בציון כאילו דר במצדות:

לחמו נתן. יהיה נתון לו לחם להספיקו:

נאמנים. שלא יכזבו, והטעם שלא יכרתו, והנה הוא יושב בנוח, גם יתענג:

הוא. העושה כל אלה ישכון בטח כאלו היה במקום מרום אשר לא תשיג אותו יד האויב:

מצדות. כאלו היו מבצרי סלעים לו למשגב:

לחמו נתן. מן השמים יספיקו לו צרכיו:

מימיו נאמנים. לא יפסק מי בארו:

מרומים. מל׳ רוממות וגובה:

מצדות. ענין מגדל ומבצר חזק כמו מצודת ציון (ש״ב ה):

משגבו. ענין חוזק:

נאמנים. ענינו דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן (לעיל כב):