תַּהֲר֥וּ חֲשַׁ֖שׁ תֵּ֣לְדוּ קַ֑שׁ רוּחֲכֶ֕ם אֵ֖שׁ תֹּאכַלְכֶֽם׃

אִתְעַשְׁתּוּן לְכוֹן עַמְמַיָא עַשְׁתּוֹנִין דִרְשַׁע עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עוֹבָדִין בִּישִׁין בְּדִיל עוֹבָדֵיכוֹן בִּישַׁיָא מֵימְרִי כְּעַלְעוֹלָא לְקַשָׁא יְשֵׁיצֵי יַתְכוֹן:

תהרו. התי"ו לנוכח אשור:

חשש. כאשר היא בלשון קדר כמוץ:

רוחכם. יש אומרים רוחכם תהיה כאש והוא [צ"ל היא] תאכלכם והנכון שהוא דבק עם חשש, ולא תהיה רוח שישאכם כי אם אש שתאכלכם:

תהרו חשש. קרא אל המחשבה הריון ואל המעשה לידה רצה לומר מה שחשבתם לכבוש את ירושלים לא תצליחו בה והנה המחשבה הבל והמעשה כמוה:

רוחכם. מחשבותיכם תהיה אש אשר תאכל אתכם ר״ל המחשבה ההיא היתה סיבה להביא עליכם האבדון:

תהרו. מל׳ הריון:

חשש. הוא תבן הדק וכן וחשש להבה ירפה (לעיל ה):

קש. תבן:

רוחכם. ענין רצון ומחשבה וכן הנני נותן בו רוח (לקמן לז):