וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹא־אָדָ֖ם תֹּאכְלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִהְיֽוּ׃

וְיִפּוֹל אַתּוּרָאָה בְּחֶרֶב לָא אֱנַשׁ וְחֶרֶב לָא אֱנשׁ תְּשֵׁיצִינֵהּ וְיֶעְרוֹק לֵיהּ כְּמִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְגִבְרוֹהִי לִתְּבַר יְהוֹן:

ונפל. בחרב לא איש רק ביד המלאך וחרבו השלופה, ואם הוא כדרך משל להבין השומעים:

ובחוריו. הנמלטים ילקחו בדרך:

ונפל אשור. ר״ל אחר התשובה יבוא הנס אשר יפול אשור בחרב לא של איש כי אם בחרב המלאך:

וחרב וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

ונס לו. כשיראה מלך אשור את המגפה ינוס לו כמפני חרב:

ובחוריו למס יהיו. הנשארים מחילו ימס לבבם מפחד:

תאכלנו. ענין השחתה:

ונס. ענין בריחה:

למס. מל׳ המסה והמגה: